אלעד
קרבה: נכד
- ינואר 22, 2019
- 7:21 pm
- תגובה אחת
המון זמן מהילדות שלי ביליתי אצל סבתא.
בתקופת בית הספר היסודי הייתי הולך לסבתא אחרי בית הספר ומחכה לאבא שיאסוף אותי כשהוא חוזר מהעבודה. בכל פעם כשחזרתי סבתא חיכתה לי עם ארוחת צהריים שתמיד הייתה בדיוק כמו שאהבתי, וכמובן שלכל ארוחה היה פרי וממתק בסוף.
אחרי הארוחה אם לא הייתי יוצא לשחק בחוץ ואחרי שסבתא הייתה מתעוררת מהשנ”צ היינו יושבים לראות טלוויזיה (טלוויזיה = היפים והאמיצים) עד שאבא יבוא.
גם כשסבתא הייתה נוסעת לבילוי בחמי יואב היא הייתה דואגת להשאיר לי את הארוחה על השולחן.
בחופשים אצל סבתא כשהיא הייתה מכינה עוגיות לכל האירועים (לא רק של המשפחה, של כל מי ששמע על העוגיות של סבתא) הייתי אחראי אבקת סוכר וסוכריות צבעוניות.
אחרי שדודה יהודית נפטרה, הייתי אז בכיתה י’, הייתי בא לסבתא אחרי הלימודים וישן איתה כדי שלא תהיה לבד. באותה תקופה סבתא דאגה שיהיה לי כל מה שאני צריך ו/או רוצה, סבתא אפילו דאגה שיהיה לי אינטרנט למחשב בחדר. באותה תקופה היו לי ולסבתא המון שיחות על כל דבר שבערך יכולנו לדבר עליו. גם על התכניות המצוירות של הבוקר בטלוויזיה, לא היה כמו לראות עם סבתא “הלב”.
סבתא, תודה רבה על הכל! תודה על כל מה שעשית בשבילי! מתגעגע אלייך המון!
לפוסט הזה יש תגובה אחת
איזה תמונה..
סבתא הכי אהבה היפים והאמיצים
גם לי היתה תקופה יפה שישנתי הרבה אצל סבתא
כשהיתה מעירה אותי בבוקר כבר הנס קפה והכריך שלי היו מוכנים..