משה

קרבה: בן

משה הוואה משה
ככה אמא וסבתא בית שאן (סבתא פריחה) , היו אומרים לי .
ובאיזה הקשר ? חחחחחח
הייתי מספר לסבתא בית שאן בדיחות ולפעמים הבדיחות היו קצת גסות וגם אמא הייתה שומעת ושתיהן היו צוחקות מהבדיחות , ולאחר הבדיחה סבתא הייתה אומרת לי במרוקאית ” מה תחשמש , הקדאק , מה תחשמש מני ?” (תרגום: אתה לא מתבייש ? ככה אתה לא מתבייש ממני ?) וגם אמא הייתה אומרת לי את זה וצוחקת , ואז הייתי אומר להן , “זהו אני לא אספר לכן עוד בדיחות ” ואז סבתא הייתה אומרת לי , “טוובבב ספר לי עוד בדיחה אחת ”
ואז לאחר מכן אמא וסבתא היו אומרים לי
“משה הוואה משה” (משה הוא משה).
כל חג אמא הייתה מבקשת ממני לנסוע לבית שאן ולהביא את סבתא מבלי שסבתא תדע שאנחנו בדרך אליה להביא אותה.
עוד משהו שיחסר לי מאוד.
הנסיעה לסבתא לבית שאן ,
הסיפורים שלה על מלך ומוסר השכל בסיפורים . וסיפורים שהיו מתחילים בבית שאן ומסתיימים בקרית גת.
יחסר לי לראות איך שתיהם היו יושבות כל החג ביחד ומספרות על הא ודא.
תהיה נשמתן בגן עדן.
אוהב מאוד ומתגעגע מאוד

מוזמנים לשתף

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    וואיי משה אני קוראת את זה וממש נזכרת בקול שלהן אומרות לך את זה.
    הן היו יושבות מול הטלויזיה אחת ליד השניה

    וכשסבתא בית שאן היתה אומרת את זה היא היתה נותנת כף על כף..נכון?

    איזה זכרון מרגש ממש.

  2. אליהו

    חחחח
    הסיפורים של סבתא היו אחד הדברים שממש היוו את חווית החיים שלנו.

כתיבת תגובה