משה

אמא יקרה
אם לא שנה מעוברת , האזכרה שלך היתה לפני 9 ימים.
עוד רגע של לשבת לבד ולחשוב “אילו”.
אבל ה”אילו” הוא רק בדמיון , ה”אילו” זה לחשוב לא מציאותי , ולפעמים ה”אילו” מאוד כואב עד כדי שהלוואי ולא היה ה “אילו”
יהיה מי שיקרא את זה ויגיד מה הוא מחנטרש ולמה הוא מתכוון.
בעצם לא משנה מה הכוונה ועל מה אני חושב. בעצם אני פחות חשוב בכל הסיפור הזה.
אמא
נכון שבילבלתי אותך ?
גם אני בלבלתי את עצמי , אבל זה סתם רגע של נפילה שעוד מעט זה יעבור .
אני כותב לך כי התגעגעתי אליך , התגעגעתי לימים שהייתי יושב איתך שעות בבית לבד ומספר לך כל מה שעובר עליי .
אמא
אם את רואה אותי ואו מצליחה להכנס למחשבותיי , אל תדאגי , זה עוד יום קצת כואב שעובר וממשיכים הלאה.
הדברים שמרימים אותי מהרצפה זה הילדים שלי והנכדים שלי שהם הנינים שלך שלא כל כך הספקת להכיר.
אמא מצרף תמונה של הנינים שלך.